בואו נדבר על רכיבי חימום מפחמן-סיבי כשמדובר במקורות אינפרא-אדום בעלי ביצועים גבוהים, החלק החשוב ביותר הוא החוט שמשמש לחימום. רוב האנשים רגילים לחוטי טונגסטן או ניקרום, אך אנו כבר עברנו מהם. למה? מכיוון שסיבי הפחמן מתנהגים טוב יותר. לחוטי מתכת יש נטייה להתעוות או להישבר כשהם מגיעים לטמפרטורה מסוימת. סיבי הפחמן לא עושים זאת – הם נשארים במקומם ומפיקים הרבה חום, בלי החשש התמידי שהם יקרסו. החום וההספק עיצבנו אותם כך שיוכלו לעמוד בהספק גבוה. היתרון הגדול הוא המהירות שבה הם מתחילים לעבוד. אין צורך לחכות שהמכונה תתחמם – היא מגיעה לטמפרטורת העבודה כמעט מיד. בנוסף, מכיוון שלסיבי הפחמן יש התנגדות חשמלית נמוכה יותר מאשר לסגסוגות אחרות, ניתן לחמם אזורים גדולים יותר. אין צורך להעלות את המתח לרמות גבוהות כדי להשיג את התוצאה הרצויה. **אזהרה:**יש לשים לב למקור החשמל שמזין את הרכיבים האלו. יש לוודא שההספק והמתח שלו תואמים בדיוק לאלו של החוטים. אם נותנים יותר מדי חשמל, עלולים להיווצר נקודות חום קיצוניות שעלולות לפגוע ברכיבים. זו טעות יקרה שניתן להימנע ממנה בקלות. איך הם בנויים בתוך הרכיבים האלו יש חבילות של סיבי פחמן שעברו טיפול מיוחד כדי שיוכלו להעביר חשמל ביעילות. אך יש בעיה אחת: פחמן שונא חמצן כשהוא חם. אם הוא נחשף לחמצן, הוא עלול להתאדות. כדי למנוע זאת, אנו אוטמים את כל החלקים הפנימיים בצינורות קוורץ או זכוכית מיוחדת. כך נמנע החמצן מלהגיע לחלקים הפנימיים, והחום נשאר בתוך הצינורות. **יתרון נוסף:**הם דקים מאוד. אם עובדים עם מכונות ישנות וצפופות, ניתן להשתמש בהם במקומות הצפופים האלו. איפה הם משמשים (ואיפה יש להיות זהירים) ניתן לראות אותם במקומות רבים – בתהליכי ייצור פלסטיק, בחימום חומרים וכו’. הם מספקים חום עמוק שמגיע לליבת החומר שאנו מחממים, ולא רק מחמם את הפנים שלו. אך חשוב לזכור שסיבי הפחמן שבירים. הם עמידים לחום, אך לא עמידים לרעידות. אם המכונה רועדת הרבה או סובלת מפגיעות מכניות, החוטים עלולים להישבר. יש לוודא שהחיבורים של הרכיבים חזקים ויציבים. אם הצינורות רועדים, זה רק עניין של זמן עד שהם יישברו.